מצווה בלי כוונה והבנה – דומה לגוף בלי נשמה

כתב רבינו האור החיים הקדוש משפט יסודי בכוונת המצוות והבנת טעמיה, וזה לשון קודשו: 'העושה מצווה בלא ידיעת טעמה וסודה, נחשבת המצווה כגוף בלא נשמה'.

ולפי זה, שואל רבינו הקדוש והנורא, האיך נצטוו בני ישראל לקיים מצוות פרה אדומה, בלי לדעת את טעמיה וסודותיה, הרי חסר להם את ה'נשמה' של המצוות, ומה תועלת בקיום מצווה זאת?

עוד מביא רבינו הקדוש את דרשת חכמינו על הפסוק 'ויקחו אליך פרה אדומה', שיהיו כל הפרות נקראים על שמו של משה.

ולכאורה קשה:
א. מה המשמעות בזה שהם יהיו נקראים על שמו של משה רבינו?
ב. מה נשתנה מצות פרה אדומה מכל המצוות, שציווה ה' שכל הפרות שיעשו בכל הדורות יקראו על שמו של משה רבינו?

ומשיב רבינו הקדוש, שמכיון שרק משה רבינו ידע את כל הכוונות והסודות והפלאים אשר במצות פרה אדומה, אבל אחרים אינם יודעים, ואם כן בכל הדורות כשיעשו את מצוות פרה אדומה יחסר להם חלק הכוונה, לכן ציווה הקדוש ברוך הוא שבכל הדורות צריכים לכוון במעשה המצווה, 'על דעתו של משה רבנו' שהוא ידע את כל הסודות והכוונות, ואז נחשב להם שגם הם עשו את המצווה בכוונתה השלימה. וכלשון רבינו הקדוש: 'ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה'.

'כדאי לעשות את המצוות על דעת גדולי הדור, שהם יודעים טעמי המצוות'

[אור החיים חוקת פרק יט פסוק ב']

—

'טיולים במקומות לא רצויים, מביאים לידי עבירה'

כתב רבינו האור החיים הקדוש, לפרש את הפסוק 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב', שכל מה שעם ישראל הגיעו לעבירה הזו של זנות, היה מחמת 'שטים' כלומר, שיצאו לשוטט ולטייל מחוץ למחנה, ואז הגיעו אל המקום שהיו שם בנות מואב, ובאו לידי עבירה.

בפרשת אחרי כותב רבינו הקדוש, כי כל מקום שנעשה בו פעם עבירה, נעשה מתועב ומושחת, ויש בכוחו בעתיד להכשיל גם צדיק שיגיע לאותו מקום, שיכשל בעבירה או בהרהור עבירה, מחמת שהמקום נעשה גורם לעבירה.

לפי זה מפרש רבינו הקדוש הפסוק 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ' שעצם העובדה שישבתם והתעכבתם בארץ מצרים שהוא מקום עבירה, זה עלול לעורר בכם מחשבות ומעשים רעים.

ובפרשת נח מפרש רבינו הקדוש את הנאמר על דור המבול 'וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים' שהם הכניסו השחתה וזוהמה לארץ, עד שהפך להיות גורם לעבירה.

[אור החיים חוקת פרק כה פסוק א; אחרי פרק יח פסוק ג; נח פרק ו פסוק ג]

שבת שלום ומבורך, ובשורות טובות לכל בית ישראל

—
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל